זה הכל אנשים

בהיותי מדפדפת בתמונות בפלאפון ועושה שם קצת סדר, נעצרתי על תמונה שצולמה לפני שלושה חודשים, בעת ביקורו של ד”ר לובסאנג סאנגיי, נשיא הממשל הטיבטי, בישראל. הגעתי לאירוע דרך המארגנת הראשית של יט”ב (ידידי טיבט בישראל) שביקשה סיוע ביום הגעתו.

אני לא יודעת אם יצא לכם לפגוש נשיא מדינה בעבר, אבל אני מודה שקצת התרגשתי, יש משהו באישיות עם כובד כזה של אחריות שגורם לך לרצות לשמוע אותו ואת נימי חוכמתו. המתנדבים של העמותה התכנסו סביב שולחן אחד גדול (כמעט כמו אבירי השולחן…) וחיכו לו, לפני האירוע, לשמוע קצת את סיפור חייו ולהכיר.

פתאום מגיע טיבטי צעיר, חייכן, לבוש בחולצה מכופתרת וג’קט, לוחץ לכל מתנדב את היד ושואל לשמו, אפשר היה לראות שהוא קשוב ובאמת מתעניין בכל אחד ואחת. ואיזה חיוך מרגיע היה לו, כולם הביטו בו ופשוט רק רצו לשמוע אותו. אחרי שהוא הודה לכל אחד באופן אישי על התרומה לילדי טיבט (כל מתנדב “מאמץ” ילד טיבטי ותורם סכום כספי מדיי חודש כדי לממן לו השכלה)

על מה מדברים עם נשיא?

אחרי שכל אחד הציג את עצמו, הוא התחיל לספר על טיבט מנקודת מבטו, וגלש לזכרונות שהוא חלק איתנו על היותו ילד חולב פרות, עושה פעולות פשוטות, איך הלך לרכוש השכלה, ואיך תמיד סייע לו הידע שרכש בבית בכפר, הפשטות של החיים לימדו אותו הכי הרבה. הרי הוא למד כמו רבים אחרים, אבל חלם להגיע רחוק ולעשות דברים אחרת, ואת החלום הוא פשוט החליט להפוך למציאות, תוך כדי שהוא לא שוכח מאיפה הוא הגיע ושבסופו של דברים כולנו אנשים, והטייטל שלך לא אומר דבר.

למה אני מספרת לכם את זה?

לכבוד בואה של שנה חדשה, אני רוצה לתת דגש על משהו שלפעמים אנחנו שוכחים, אבל הוא חשוב- בסופו של דבר, זה הכל אנשים. כל עסק, כל משא ומתן, כל פעולה שאנו עושים בסופו של דברים יש אנשים מאחורי הכל, גם אם הם בעלי השכלה וגם אם לא, אולי הם נשיא, מנכ”ל או אפילו מישהו שענה לכם בטלפון של שירות הלקוחות. זה מישהו שעושה את העבודה שלו בסופו של דבר, ואין זה אומר שהוא מעליי או מתחתיי. אנחנו נוטים לשכוח את זה בשל העשייה המרובה שלנו ביום יום, המרדף ליצור הרבה, להשיג הרבה ולהגשים את האני שלנו, ולא שמים לב לסביבה (גם אם זה לפעמים).

אני רוצה לתת לכם תרגיל שלמדו אותי:

תקדישו כמה דק’ בשבוע לבחון דברים בצורה קצת שונה- הכביש שאתם נוסעים בו לעבודה, תסעו בדרך אחרת בפעם הבאה, תבחנו את הדרך הזו- מה יש בה, איזה אנשים תפגשו בדרך. כשאתם קונים אוכל בצהריים, תסתכלו על הקופאי, תחייכו אליו, הוא לא מקבל מספיק חיוכים בצהריים מאנשים רעבים שממהרים לחזור לשולחן עבודה :) תהיו קשובים לסביבה שלכם, לסיטואציות סביבכם, זה יפתח לכם עולם שלם שלא שמתם לב אליו.

אנשים זה הכל, אנחנו מה שעושה את הסביבה למה שהיא, את העסקים למצליחים, את היוזמה לסטארטאפ, את החיבורים האישיים לנטוורקינג בין אנשים, את הראיה מעבר להגדלת הראש עם הצוות בעבודה. זה רק בזכות מי שאנחנו. אז תנו לעצמכם תפיחה על השכם, השנה הזו תהיה שנה טובה יותר אם תעשו אותה כזו.

תמשיכו לחלום, וגם כשתהיו במעלה הפירמידה תזכרו כי זה הכל אנשים.