תפסת מרובה לא תפסת, או: מולטיטסקינג

כמה פעמים שמעתם את המונח “מולטיטסקינג”? שאתם מצליחים לעשות יותר מפעולה אחת בו זמנית? שיש אנשים שמצליחים לשמוע מוסיקה בווליום גבוה וגם לכתוב מיילים מאוד חשובים (לא מבינה איך הם עושים את זה?!)

אז בפוסט הזה אני רוצה לדבר איתכם על נושא שמטריד אותי –  התמקצעות בכמה דברים או מצויינות בדבר אחד?

מה תרצו לעשות כשתהיו גדולים?

לכמה מכם קרה שגיליתם שאתם טובים מאוד ביותר ממשהו אחד? ולכמה מכם זה הפריע? אני מוצאת את עצמי לאחרונה מתמודדת עם אתגר שמטריד דור שלם היום – לדעת להיות טוב יותר ממשהו אחד, ולעשות ג’נגלינג בין כל המיומנויות הללו.

לדוגמא – הבלוג הזה הוא לגמרי מיומנות שאני מתחזקת בשעות הפנאי שלי, כי אני מאמינה (ומקווה) שהכתיבה שלי טובה, וזו יכולת שאני מאמינה בה ורוצה לתחזק אותה.

ומה אם המקצוע שאתם עוסקים בו הוא לא היחיד שאתם מתאימים אליו? בכמה שיחות שהיו לי עם חברים עלה הנושא “הדור שלנו עושה הכל מהכל”. אני רגע פותחת סוגריים ונכנסת אתכם להגדרות:

הדור שלנו

כשאומרים הדור שלנו, ככל הנראה מדברים על דור ה-Z או דור ה-X. מדובר בדור שגדל עם אינטרנט אז הגישה שלו לידע היא מהירה ומאוד זמינה, ולכן הדור הזה צורך כמות גדולה יותר של ידע, מה שגורם לו להשתעמם יותר מהר, או עדיף שנדייק – לחפש עניין בתדירות גבוה יותר.

אני בהחלט מחשיבה את עצמי לדור הזה, דור שיש לו דעות משלו וצורך להביע אותן, דור שרואה את השינויים שהוא מסוגל לעשות בעולם, דור שלא מפחד לבלוט וליזום, דור שמבין שעכשיו זה הרגע ולא לחשוב ולתכנן רחוק מדיי. ומכאן גם היכולת לפתח מיומנויות במגוון רחב של תחומים. ומכאן נולדת השאלה שלי:

איך יודעים במה להשקיע את החיים?

אז איך יודעים לבחור במה להתחיל? במה להתמקד? ואם בוחרים להתמקד בשני דברים במקביל, איך מתזזים בין הדברים ויודעים שאכן ממצאים את הפוטנציאל המלא שלהם? הרבה שאלות וכמעט ואין תשובות. כן אני יודעת שזה אינדיבידואלי, אבל אני בטוחה שלא מעט שקוראים את הפסקאות מעל מרימים גבה ומתחילים לחשוב איפה זה פגש או פוגש אותם…

אני יודעת שעם השנים התחרות בעולם העסקים גדלה, ויש איזה רצון כלשהו לעשות וליזום דברים ולהצליח איתם, לכבוש עוד יעד ועוד הר, וזה נפלא, באמת. אבל איך אתם יודעים שהתחלתם בתחום או בנושא הנכון לכם? כאשר אולי כל הזמן הזה הייתם צריכים לעשות משהו אחר לגמריי שאתם טובים בו לא פחות, וסתם הנחתם אותו בצד…

הפחד הכי גדול שלנו

הפחד הגדול ביותר זה לא לממש את הפוטנציאל שלנו במסלול החיים. שנגיע לגיל מסוים, ונגלה שבכלל היעוד שלנו היה שונה לחלוטין ולא הקשבנו לסימנים בדרך. בהרבה תרבויות עיסוק מרכזי בחיים של האדם הוא בעל חשיבות רבה, כמו למשל איקיגאי (פוסט שכתבתי בעקבות ספר). אני יודעת שגם בארץ זה מאוד נפוץ ואנחנו מרבים לשנות את המיקום שלנו ברגע שהגענו למימוש הפוטנציאל המרבי והשיעמום מתחיל להופיע, כל זה כדרך להתמודד עם ריבוי היכולות והן עם הפחד להישאר במקום אחד ולא להיות בתנועה, כי התנועה אצלנו נתפסת כקדמה. כמעט ולא תראו אחד מאיתנו יושב ובוחן דברים, אלא קם ועושה ותוך כדי תנועה לומד.

אז איך יודעים לבחור?

לא יודעים. יש כאלה שזורמים עם מסלול החיים וההזדמנויות שנקלעו לדרכם הן מה שמהווה את היכולות שלהם, בעוד אחרים יודעים שברגע שהם הגיעו למיצוי, זה הזמן לגילוי נפשי ליעד הבא – הולכים לייעוץ קריירה, למנטורים שעושים סדנאות של שבוע, לגורו שיגיד להם מה הם נועדו לעשות, או פשוט לפתוח סטארטאפ עם כמה חברים וליצור חידושים מגניבים. אחת הסיבות שבחרתי ללכת בדרך של פיתוח עסקי, היא שזה עולם שנוגע בכמה רוודים בו זמנית, מה שנותן גיוון, חידושים תמידיים ותמיד יש מקום ללמוד. 

אני עדיין לא הלכתי לגורו שלי, אבל אני לא אשקר לכם, הדשא של השכן תמיד יהיה ירוק יותר, אז תנסו להתרכז במה שאתם עושים עכשיו, מבלי לחשוב יותר מדיי על מה תעשו אח”כ, זה כבר יגיע…